דִבּוּר
היגוי
קשיי ההיגוי מתחלקים בין קשיי היגוי הממוקדים להגה מסוים לבין קשיי היגוי מורכבים אשר מפחיתים מאוד ממובנות הדיבור של הילד.
כמובן שקשיי ההיגוי הממוקדים הינם קשיים הקלים לטיפול ולרוב קצובים לתקופת טיפול קצרה ומהירה.
לעומת זאת, קשיים אשר מפחיתים ממובנות הדיבור קשים יותר לטיפול ואורכים תקופת זמן אורכה יותר הדורשת מהמשפחה להתגייס לטיפול ולתרגל באופן אינטנסיבי את שיעורי הבית לאורך השבוע.
הקושי המשמעותי ביותר בתחום זה מוגדר כאפרקסיה של הדיבור. זוהי לקות מורכבת אשר מופיעה כבר בגיל הצעיר, מפחיתה מאוד ממובנות הדיבור של הילד וגורמת תסכול רב לילד ולסביבתו. לעיתים הקושי כל כך חמור עד כי נשמעות מספר אותיות מאוד מצומצם אצל הילד (כמו למשל הצליל a והצלילים t ו d).
החדשות הטובות הן שעם הגעה מוקדמת לטיפול בגיל הרך, טיפול אינטנסיבי שבועי ותרגול יומיומי מצד ההורים, 98% מהילדים יכנסו לכיתה א' ללא כל קושי בדיבור. על כן, אפרקסיה מוגדרת כלקות התפתחותית של הדיבור כך שעם הטיפול הנכון, היא "תיעלם" לחלוטין.
בתחום זה, חשוב לוודא כי הקלינאית הינה בעלת ידע, ותק ומיומנות בטיפול בלקויות היגוי מורכבות על מנת לקדם את הילד להצלחת הטיפול ולהשלמתו.
גמגום
מי שנחשף אי פעם לקשיי גמגום יחשוש מאוד מקושי זה אצל ילדו. לשמחתו, לאמיתו של דבר מרבית הופעות הגמגום בגיל הרך (גילאי 2:6-6 שנים) אינן מאובחנות כגמגום אלא כחוסר שטף התפתחותי אשר יחלוף לחלוטין.
עם זאת, מחקרים רבים מראים כי לתגובת הסביבה (ההורים, המסגרת החינוכית והמשפחה הרחבה) ישנן השלכות משמעותיות על התפתחות הגמגום.
זאת אומרת שמה שהחל כחוסר שטף התפתחותי יכול להחמיר ולהופיע כגמגום בהמשך. לכן, בכל מקום בו ההורים מודאגים, מומלץ להגיע להערכת קלינאית תקשורת ולשקול את הצורך במתן טיפול קצר וממוקד.
לעומת זאת, כאשר מדובר בגמגום בגיל הבוגר יותר, תכנית הטיפול תמשך זמן רב יותר ותערב שימוש בשיטות טיפוליות גם מתוך האימון והכלים הטיפוליים הרגשיים תוך הפחתת החרדה מהדיבור.
מקובל לומר שהגמגום לעולם לא יעלם. אך קלינאית התקשורת על ידי טיפול יכולה ללמד את האדם להתמודד עם הקשיים בדיבור ברמה גבוהה כל כך עד כי הדובר ישלוט בדיבורו באופן מלא וסביבתו לא תרגיש את הקשיים בשטף הדיבור. עם כח רצון, התמדה ועבודה קשה, ניתן להגיע לשליטה מלאה על הדיבור.
קוֹל
בתחום זה ניתן למנות את הקושי הנפוץ ביותר- צרידות!
הקושי מציק, מגביל את השימוש החופשי בקול, מעצבן את הדובר וקשה להפטר מכך. לעיתים הצרידות תופיע בגיל הצעיר ולעיתים רק בגיל הבוגר יותר.
לעיתים הצרידות תופיע גם עם מאמץ מועט בדיבור ולעיתים באופן עקבי.
מכל מקום, תדרש עבודה ממוקדת על השימוש הנכון בקול. עבודה כזו תתאפשר רק עם מוטיבציה מצד המטופל, כח רצון להצליח, להתמיד בתרגול היומיומי באופן עצמאי והבנה שאי אפשר אחרת וחייבים להצליח בטיפול.
ערנות מצד המטופל לעצמו ושליטה עצמית משמעותיים מאוד להצלחת הטיפול. לכן, לרוב, מומלץ להגיע לטיפול בקול בגיל בוגר יותר. מקובל לומר, מגיל 12 שנים. לרוב עבודת קלינאית התקשורת תתבצע במקביל להערכת רופא א.א.ג את מיתרי הקול ואת מסלול הקול על מנת לבחון את הממצאים האורגניים הגורמים לצרידות.