מהי מסוגלות עצמית?
זוהי תפיסתו של הילד לגבי יכולתו לבצע משימה מסוימת. ז"א, האם הוא מאמין שהוא מסוגל או לא?
למה תחושת המסוגלות העצמית חשובה?
ילד בעל מסוגלות עצמית גבוהה, מעריך את יכולתו להתמודד בהצלחה עם מטלה מסוימת כגבוהה. מסוגלות עצמית גבוהה מגבירה את הנטייה להשקיע מאמצים בביצוע המשימה. לעומת זאת, מסוגלות עצמית נמוכה מחלישה את המוטיבציה להתאמץ לשם ביצוע המשימה, וגוררת מחשבות על כישלון. כשתחושת המסוגלות היא נמוכה, הילד לרוב יפסיק להשקיע מאמצים במטלה, לעומת זאת, ילד אשר תחושת המסוגלות שלו היא גבוהה, תגרום להשקעת מאמץ, גם לנוכח קשיים ומכשולים. בעלי תחושת מסוגלות נמוכה עשויים להימנע מביצוע משימות. תפיסת המסוגלות משפיעה גם על דרכי חשיבה: בעלי מסוגלות נמוכה נוטים לחשוב שמשימות הן קשות מכפי שהן באמת, מה שמשפיע על תכנון וביצוע המשימה לרעה.
בנוסף, בעלי תחושת מסוגלות גבוהה נוטים לחוש שליטה גבוהה על חייהם ובכך לקחת יותר אחריות על חייהם. לעומתם, בעלי מסוגלות נמוכה נוטים לחוש פחות שליטה על התנהלות חייהם.
כיצד נגביר את תחושת המסוגלות אצל ילדינו ונשפר את יכולת ההתמודדות?
1) הגברת התנסות חיובית בהשלמת משימות – התוצאות של התנסויות קודמות שביצע האדם משפיעות על תחושת המסוגלות שלו.
התנסות בעבר שהסתיימה בהצלחה, מעלה את תחושת המסוגלות העצמית, ואילו כישלון קודם מפחית את תחושת המסוגלות. לכן נרצה להגביר התנסויות והתמודדויות אשר הסתיימו בהצלחה. למשל, לתת לילד משימה שברור לי שהיא ברת ביצוע עבורו, והוא ירצה לבצע ויצליח בה. ההצלחה במשימה תוביל לחיזוק תחושת המסוגלות. זאת אומרת, להרבות התנסויות חיוביות ומחזקות.
2) שכנוע מילולי – כאשר הורה מנסה לשכנע את הילד ומסביר כי לילד יש יכולת גבוהה להצליח, תחושת המסוגלות העצמית של הפרט עולה.
לכן, כשההורה נותן מטלה עליו להביע אמון מילולי מלא בכך שהילד מסוגל לבצע את המטלה. לדוגמא: "אברהמי אתה יודע לפנות את השולחן ממש מהר ואתה אפילו לא שוכח כלום על השולחן. עכשיו אמא מבקשת שתפנה את השולחן בצורה טובה כמו תמיד". בכך, הילד שמע לא רק את בקשת אימו לביצוע המטלה, אך שמע גם את הערכת אימו כלפיו ואמון מלא בו.
3) תחושות שליליות – כגון תחושת מתח נפשי, או תחושת אשמה, גורמת לילד להגברת תחושת אי נוחות, שמורידה את תפיסת המסוגלות העצמית. לעומת זאת, תחושת רוגע ואמון תורמת ליצירת תחושת מסוגלות גבוהה.
לכן, ברגע של כישלון או אי הצלחה במשימה, לא נרצה לחזק ולהגביר את תחושת אי המסוגלות אצל הילד. לא נרצה שירגיש בספסל הנאשמים, מה שיפחית את תחושת המסוגלות, אך כן נרצה שיבין את ההשלכות של מעשיו וילמד מהן. לכן, נשקף לילד את המציאות כמו שהיא בלי להפנות כלפיו אצבע מאשימה. למשל במקום לומר "תראה מה עשית, לא הכנת שיעורים ומחר המורה יכעס עליך ואתה תתבייש." נאמר "אברהמי, השיעורים לא מוכנים, ומחר בבית הספר המורה יגלה שהשיעורים לא מוכנים וכל הילדים שלא הכינו ירגישו לא נעים ואולי אפילו יתביישו.